אגוז (פיסס) הייתה ספינה ששימשה להעלאת יהודי מרוקו למדינת ישראל, תוך הוצאתם מארצם בניגוד לחוקיה. הספינה פעלה בחשאי, ונודעה בעקבות טביעתה ואובדן רבים מנוסעיה.
הספינה, שנשכרה בשנת 1960 על ידי "המוסד", נהגה (באמצעות המחתרת היהודית במרוקו) לצאת מחוף אל חוסיימה שבמרוקו לגיברלטר ומשם היו העולים ממשיכים בדרכם לישראל. על סיפונה של הספינה היו לרוב בין 40 ל-50 עולים.
ב-10 בינואר1961 (כ"ג טבת תשכ"א ), בפעם ה-13 שבה עשתה את דרכה לגיברלטר, טבעה הספינה, ויחד עמה אבדו 44 העולים שבה, וכן אלחוטן ישראלי ואחד מאנשי הצוות הספרדים. היחידים ששרדו היו שלושה מאנשי הצוות הספרדים. 22 גופות נמצאו, והשאר אבדו במצולות עצמותיהם של 22 מהנספים הועלו לארץ ונטמנו בהר הרצל בירושלים בטקס ממלכתי אלה העובדות על טביעת של הספינה.
אנחנו עומדים היום, 50 שנה אחרי האסון הנורא, מעפילי אגוז הם דוגמא להקרבה לנחישות ולאהבת ארץ ישראל של יהדות מרוקו, העלייה ממרוקו בשנות ה-60 תרמה לבניין הארץ לביצור הגבולות לפיתוחה והתבססותה של המדינה בצפון ובדרום, העולים ממרוקו הקימו את עיירות הפיתוח והתיישבו במקומות רחוקים ובאזורי הספר ועל כך השנה קבלו את אות מגשים ישראל מהמועצה לארץ ישראל יפה.

היום אנחנו שותפים לעשיית צדק היסטורי עם העלייה ממרוקו ותרומתה לבניין הארץ בצייננו את יום הזיכרון לטביעת ספינת אגוז ומפעל העלייה החלוצית ממרוקו.

אירוע זה שבו אנו למדים על עוז רוחם ותרומתם של עולי מרוקו מחבר ומקרב את הדור הצעיר למורשת יהדות מרוקו המפוארת ותרומתה לבניין הארץ.

לולא תעוזתם זו לא היינו כאן היום. ועל כן, אנו זוכרים היום את מעפילי ספינת אגוז, ויחד איתם את כל המעפילים היהודים שלא זכו להגיע לארץ ישראל, לא רק על מותם הטראגי, אלא גם על חייהם ואומץ ליבם.
מי ייתן והם יהיו מופת לחיינו. הלוואי שנכבד את זכרם ואת גבורתם, להמשיך דרכם ולהגשים חזונם.